פסק-דין בתיק ע"פ 30734/06

1.       לפנינו ערעורה של התביעה הכללית על גזר-דינו של בית-משפט השלום (כב' השופט ח' לי רן) בת"פ 1962/05 מיום 16.10.06, לפיו נגזר דינו של המשיב ל- 60 ימי מאסר על תנאי ולקנס בסך 750 ש"ח, זאת בגין הרשעתו, על-יסוד הודאתו, בעבירה של הסעת תושב זר שלא כדין - לפי סעיף 12א(ג) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

2.       המשיב, הנו יליד 1982 ומתגורר בשכונת בית חנינא בירושלים. הוא התחתן בשנה האחרונה ועובד לפרנסתו כמכונאי במוסך. על-פי עובדות כתב-האישום, העומדות ביסוד ההודאה וההרשעה, הסיע המשיב ברכבו, ביום 29.11.04 בשעות הערב, תושב זר ששהה בישראל שלא כדין. הוא אסף את התושב הזר בשכונת פסגת-זאב והסיעו לכיוון מחסום "קו התפר" הממוקם בשכונת א-ראם שבצפון ירושלים. בתשובתו לאישום, הודה המשיב בעובדות כתב-האישום, והוסיף וטען כי נתן "טרמפ" לתושב זר, עובר אורח, עת אותת לו האחרון לעצור ביום סגרירי.

3.         בפרשת גזר-הדין לפני הערכאה הדיונית עתרה המאשימה לעונש של מאסר בפועל, ואולם בשל העובדה שמדובר ב"טרמפ" ללא תמורה כספית אל מחוץ לירושלים, הסתפקה בהטלת מאסר של חודש שירוצה בעבודות שירות, זאת בהתאם לשני גזרי-דין שהוטלו באותו יום לפני אותו הרכב בנסיבות זהות במסגרת הסדרי טיעון.  ב"כ המשיב ביקש מבית-משפט קמא להסתפק בהטלת מאסר על תנאי וקנס. הוא טען, כי עונש זה מתיישב עם מדיניות הענישה שהותוותה בפסיקה, וכי הסדרי הטיעון שהגיעו אליהם סנגורים בשני הדיונים שקדמו לתיק דנן, החמירו שלא לצורך עם הנאשמים, ואינם מנחים את בית-המשפט בבואו לגזור את דינו של המשיב.

4.         בגזר-דינו החליט בית-משפט קמא להסתפק בהטלת מאסר על תנאי וקנס, בציינו, בין השאר, כטעם להקלה בדין, את ירידת היקף הפיגועים בתקופה האחרונה. כן הפנה בית-משפט קמא לפסיקה של בית-המשפט העליון, לפיה נגזרו על נאשמים עונשי מאסר על תנאי וקנס בגין עבירות דומות. בהקשר זה הפנה בית-משפט קמא לרע"פ 6217/05 חג'אג' ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), אשר באחד המקרים שנדונו בו הסתפק בית-המשפט העליון בהטלת קנס גבוה ומאסר על תנאי. יצוין, כי בנסיבותיו של אותו מקרה, מדובר היה בנהג מונית שכשל מלברר את זהות הנוסע שהסיע מבית-החולים "מוקאסד" לכיוון מחסום בית-לחם, כאשר חלפו כארבע שנים מיום ביצוע העבירה.  בית-משפט קמא הוסיף וציין בגזר-הדין, כי במועד הדיון אישר אמנם הסדרי טיעון שבהם הוטלו עונשי מאסר בפועל של חודש ימים לריצוי בעבודות שירות בגין הסעת תושבים זרים בנסיבות דומות למקרה דנן, אך הבהיר כי אין ללמוד דבר מרמת הענישה שהושגה במסגרת הסדר טיעון,  שכן בית-המשפט אינו נוהג לסטות מהסדרי טיעון אלא במקרים חריגים.

5.         המדינה גורסת, כי גזר-דינו של בית-משפט קמא אינו הולם את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, וחורג מאמות המידה העונשיות שהותוו בפסיקת בית-המשפט העליון. לשיטתה, נסיבות המקרה שלפנינו, שבהן הסיע המשיב תושב זר שאינו מוכר לו, מחייבות הטלת מאסר בפועל, ולו לריצוי בעבודות שירות, אף אם מדובר בהסעה בודדת לכיוון "קו התפר", ואין מדובר במקרה חריג שבו ניתן להסתפק במאסר מותנה בלבד. היא מוסיפה וטוענת, כי שגה בית-משפט קמא בסברו כי הירידה בהיקף הפיגועים מצדיקה הקלה במדיניות הענישה.

6.         ב"כ המשיב גורס, כי גזר-הדין שהושת על מרשו הולם את עקרונות הענישה שהותוו לאחרונה בפסיקה, ובהקשר זה הפנה לפסק-הדין של בית-המשפט העליון ברע"פ 6217/05 בעניין חג'אג' (לעיל), וכן לפסק-דינו של בית-משפט זה בע"פ (י-ם) 30346/06 מדינת ישראל נ' טארק אבו סארה (לא פורסם). בפסק-הדין האחרון אושר, ברוב דעות, עונש של מאסר על-תנאי וקנס, אשר הושת על נהג מונית שהסיע תושב זר לכיוון מחסום קו התפר, והסתפק בכך ששאל את הנוסע אם יש לו היתר שהייה בישראל וקיבל תשובה חיובית על כך מבלי שבדק את מסמכי הנוסע. 

7.       לאחר ששקלנו את מכלול טיעוני הצדדים, סבורים אנו כי דין הערעור להתקבל, שכן החלטת בית-משפט קמא להסתפק בהטלת מאסר על תנאי וקנס, חורגת לקולא מאמות המידה העונשיות שהותוו בפסיקה, ואינה הולמת את הנסיבות הקונקרטיות של המקרה.

8.         על מדיניות הענישה בעבירות של הסעת שוהים בלתי חוקיים בישראל, עמדנו, לא אחת, בפסקי-הדין שיצאו מלפנינו, לרבות זה שניתן על-ידנו לאחרונה, ביום 6.2.07 בע"פ (י-ם) 40032/07 מדינת ישראל נ' מחמד חמידה (לא פורסם),  ואין לנו אלא לחזור על עיקרי הדברים פעם נוספת.

העבירות של הסעת תושב זר ללא היתר, כמו אלו של העסקת תושב זר ללא היתר, הנן חמורות, זאת בשל הסיכון הנשקף מהן לביטחון הציבור, בתקופה שהמדינה חשופה לביצוע פיגועי טרור על-ידי שוהים בלתי חוקיים. הסיכון נובע מהקושי לאתר בקרב השוהים הבלתי חוקיים בתחומי המדינה את אלה שזוממים לבצע פיגועים, ומהאפשרות שהעבירות האמורות אף תסייענה - במודע ואף שלא ביודעין - לביצוע פיגועים. על-רקע זה נפסק, כי העונש הראוי וההולם בגין העבירות דנן, הנו, ככלל, מאסר בפועל, בין לריצוי של ממש ובין בדרך של עבודות שירות, אם כי תתכנה נסיבות חריגות העשויות לשלול את הטלתו, ואלו תיבחנה על-פי עקרון הענישה האינדיבידואלית. עקרונות הענישה המחמירה הותוו לראשונה ברע"פ 5198/01 חטיב נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(1) 679. בפסיקה מאוחרת הובהר, הן ברע"פ 3674/04 אבו סאלם ואח' נ' מדינת ישראל, והן ברע"פ 6217/05 חג'אג' ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסמו), כי עדיין לא  בשלה העת לשינוי מדיניות הענישה המחמירה ברוח הלכת חטיב, וכי יישומה של מדיניות זו יעשה על-פי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. במסגרת החלת עקרון הענישה האינדיבידואלית, הסתפק בית-המשפט העליון בחלק מן המקרים שנדונו בפסק-הדין בעניין אבו סאלם (רע"פ 3674/04) בהטלת מאסר לריצוי בעבודות שירות, ובמקצת מן המקרים שנדונו בפסק-הדין בפרשת חג'אג (רע"פ 6217/05) אף בהשתת מאסר מותנה וקנס בלבד, זאת בנסיבות חריגות שהצדיקו סטייה מן הכלל האמור. לאחרונה שב בית-משפט העליון וחזר על תכלית הענישה בעבירות דנן, בהדגישו כי אחת ממטרות הענישה בעבירות דנן היא ההרתעה, בצד החובה של המדינה להעניק הגנה לאזרחיה מול סיכוני הטרור (רע"פ 3884/06 עספור נ' מדינת ישראל; פסק-דין מיום 30.1.07 (טרם פורסם).

9.         בהתייחס להסעת תושבים זרים לכיוון מחסום "קו התפר", כבר צוין בפסקי-דין שיצאו בבית-משפט זה, כי כיוון הנסיעה הנו אחד מהפרמטרים בשיקולי הענישה, מבחינת פוטנציאל הסיכון, ואולם, גם הסעת שוהה בלתי חוקי לכיוון שטחי יהודה ושומרון הנה חמורה, שכן היא תורמת לתופעה של ריבוי שוהים בלתי חוקיים בישראל, ומגבירה את הקושי של גורמי אכיפת החוק לאתר מבין השוהים את אלו הזוממים לבצע פיגועי טרור (ע"פ (י-ם) 30243/06 מדינת ישראל נ' יהודה כהן ואח' (לא פורסם)).

10.       לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין ערעור המדינה להתקבל. לא מצאנו, כי במקרה דנן קיימות נסיבות חריגות המצדיקות הימנעות מהטלת מאסר בפועל. כבר נפסק, לא אחת, כי הודאה באשמה והעדר עבר פלילי אינם מצדיקים, כשלעצמם, סטייה ממדיניות הענישה שהותוותה בפסיקה בעבירות דנן, עד כדי הימנעות מהטלת מאסר בפועל, ובמרבית פסקי-הדין שבהם הושתו מאסרים, בין לריצוי בפועל ובין בעבודות שירות, מדובר היה בנאשמים נעדרי הרשעות קודמות. הירידה בהיקף הפיגועים אף היא אינה מצדיקה הקלה כה משמעותית בענישה בדרך שבה נקט בית-משפט קמא, ובית-המשפט העליון ציין, לא פעם, כי מדיניות הענישה המחמירה נותרה בעינה גם בתקופה שבה לשמחת הכל אמנם ירד היקף פיגועי הטרור, אך הסיכון הממשי להתרחשותם טרם הופג, ורעם הפיגוע הרצחני באילת עדיין מהדהד (רע"פ 3674/04 בעניין אבו סאלם, לעיל; רע"פ 6217/05 בעניין חג'אג', לעיל; ורע"פ 8487/05 סלוואדי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). נסיבות המקרה בגזר-הדין בת"פ 2784/03 שנדון במסגרת פסק-הדין בהלכת חג'אג', אשר בית-משפט קמא הפנה אליו בגזר-הדין, אינן דומות למקרה שלפנינו. באותו עניין מדובר היה בנסיבות חריגות של חלוף כארבע שנים מעת ביצוע העבירה באירוע שבו כשל נהג מונית מלברר את זהותו של אדם שנסע מבית-החולים "מקאסד" כשמגמת פניו למחסום בית-לחם.

סבורים אנו, כי נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן קרובות ל"לבת הסיכון" הביטחוני שבעטייה הותוותה מדיניות הענישה בעבירות דנן, ולו מן הטעם שהמשיב הסיע במכוניתו תושב שטחים, עובר אורח, שלא היה מוכר לו. נוכח שיקולי הענישה שהותוו בפסיקה, ובהעדר נסיבות חריגות יוצאות דופן המצדיקות הימנעות מהטלת מאסר, סבורים אנו כי עונש של מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות הנו העונש הראוי וההולם בעניינו של המשיב, וכי הסתפקות במאסר מותנה עלולה להחטיא את מטרות הענישה, ובפרט את אלו הנוגעות להרתעה האינדיבידואלית והכללית.

            על-יסוד האמור לעיל, מתקבל הערעור במובן זה שלגזר-דינו של בית-משפט קמא יתווסף רכיב של שלושים ימי מאסר בפועל, לריצוי בעבודות שירות, בכפוף לחוות-דעת חיובית של הממונה על עבודות השירות. יתר רכיבי גזר-הדין יוותרו על-כנם.

11.       הממונה על עבודות השירות בנציבות שירות בתי-הסוהר מתבקש להודיע לבית-המשפט מהי עבודת שירות שהמשיב יכול לבצע. חוות-הדעת תוגש לבית-המשפט לא יאוחר מיום 11.3.07. הממונה יזמין את הנאשם לראיון בהודעה טלפונית באמצעות בא-כוחו עו"ד נמיר אדלבי (טלפון 6280955-02), ובמקביל יתאם ב"כ המשיב את זימון מרשו לראיון.

            הדיון נדחה להשלמת פסק-הדין ליום 13.3.07 בשעה 08:30.

המזכירות תמציא עותקים מפסק-הדין (בפקסימיליה) לבאי-כוח הצדדים ולממונה על עבודות השירות, ותוודא טלפונית קבלתם.

ניתן היום, כ"ג בשבט תשס"ז (11 בפברואר 2007), בהיעדר הצדדים (על-פי הסכמתם).

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: